בא להרים - עלייתו של שם טוב האבי

בהפקה חריגה ברמתה בנוף המקומי, יצר תמיר בר את אופרת ההיפ-הופ הישראלית הראשונה אשר מספרת את סיפור "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" ומאגדת יחדיו את כל השמות הכי חמים בסצנה. חודש וחצי לאחר שיצאה לאוויר העולם, חצתה את רף מיליון הצפיות והיכתה גלים ברחבי הרשת, אנסה לפצח את סוד הצלחתה.

ראשית, לטובת מי שלא חי בישראל בקיץ 2020 (קשה שלא כי השמיים סגורים) אפתח בהסבר: מדובר בסרט קצר המחולק ל-4 קטעים כאשר כל אחד מהם הוא שיר היפ-הופ/טארפ בסגנון מעט שונה. יצירת המופת הזו שאורכה 24 דקות (כולל השירים וקטעי המעבר) מגוללת את סיפורו של שם טוב האבי (תמיר בר) שבעקבות טיפול אצל רופא השיניים שלו ובהשפעת חומרי הרדמה, הופך מאדם מן השורה לראפר דנטלי. העלילה קצבית ופרועה ומשתתפים בה מיטב כוכבי ההיפ-הופ המקומיים.

אם הגעתם עד כאן וטרם צפיתם, זה הזמן:

לא מפתיע שהיצירה המרעננת הזו מגיעה דווקא מבית היוצר של תאגיד השידור כאן שבעיניי מייצרים את התוכן הכי איכותי על המסך, וכשאני אומר מסך אני לאו דווקא מתכוון לטלוויזיה אלא לנוכחותם המרשימה בדיגיטל על שלל סוגיו. לא רק כתבות תחקיר מעמיקות באורך מלא, אלא קטעי תוכן קצרים המותאמים לרשתות החברתיות ותרבות האינסטנט.

מעל שלל הטאלנטים המוכשרים בהחלט, מתבלט בייחודו תמיר בר אשר כתב ויצר את "שם טוב האבי". ייתכן וכבר ראיתם את תמיר באחד מהפרויקטים הקודמים שעשה, ביניהם: תמיר רץ לכנסת, יום סידורים עם תמיר, סיפור לפני השינה, דייט עם תמיר - כל אלו בחסות התאגיד השידור, ומטיבי לכת יזכרו את סדרת הרשת "אומרך'" בה כיכב לצד רביד פלוטניק.

נדמה שתמיר בנה את עצמו לקראת הפרויקט הגדול הזה, וכאחד שהתחום המוזיקלי לא זר לו הוא ביצע שני ניסויי כלים עם שירים שהוציא: כדורגל ישראלי ולאש. עדות נוספת להשקעה הגדולה ניתן למצוא ברמזים לפרויקט שפיזר לאורך כל הפרקים בסדרה "יום סידורים עם תמיר".

ואכן, עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי הפכה ליצירה החמה של קיץ 2020. מעבר למילים השנונות וההפקה המוזיקלית שעוטפת הכל יחדיו, מתבלטת בעיקר הפקת הקליפים שחוברו לסרט אחד. ב-2016 גבולות הפארודיה והמציאות היטשטשו החל מרגע שערוץ הכיבוד פרצו לחיינו והעמידו שורת קליפים ברמת הפקה שלא נופלת משירים "אמיתיים", ובהתאם לרמת ההשקעה שלהם הם אכן הפכו ללהקה אמיתית שמופיעה על הבמות הגדולות. מה שעשה תמיר בר זו עליית מדרגה רצינית ורמת ההפקה ההיסטרית היא זו שהופכת בעיניי את היצירה הזו לקאלט שילווה אותנו עוד הרבה זמן.

אי אפשר להתעלם משורת כוכבי הסצנה שהתייצבו לצד בר, ביניהם: מיכאל וישי סוויסה, רביד פלוטניק, ג'ימבו ג'יי, פדרו גראס, ואפילו לוקץ'. ניתן להבחין כי מרבית האורחים מבצעים תפקידים קצרים יחסית והפוקוס הוא על תמיר. אמנם הדמות של תמיר היא במרכז היצירה, אך התוספות והחיזוקים (מה זה חיזוקים?) ניכרים, הכרחיים, ועוזרים להחזיק את הקצב הגבוה במשך 24 דקות. בולט בתפקידו הוא פדרו גראס שבעיניי מבצע הומאז' מופלא לעצמו בדמות של הבלש ג'ו מיצירת קאלט אחרת - העיר הזאת.

מעבר לצחוקים ולדאחקות שביצירה, מועבר באמצעותה מסר גלוי כלפי תרבות השחיתות והפער שבין הטייקונים לבין האזרח הקטן. עיקר הביקורת מתרכזת בשיר "האזרח הקטן" שבשיאו רואים כיצד הטייקונים משחדים את מערכת המשפט ושם טוב האבי מובל למעצר. השיר מתכתב עם המציאות הישראלית ובהפגנות הנוכחיות ניתן לראות שלטים רבים עם ציטוטים מהשיר: "האזרח הקטן אני/עני", "אין לנו פנסיה" ועוד.

האופרה שמסתיימת בסצנת בריחה מהכלא עם הכיתוב המשך יבוא מחזקת את הציפייה לפרק הבא, בין אם בעלילותיו של שם טוב האבי, או בין אם אלו של תמיר בר. שימו אוזן.