ביקורת הופעה – קובארי

כתבת אורח מאת: יאיר צוקרמן.

בתקופה זו של השנה, כשאנחנו עמוק בתוך המשבר העולמי שפוקד אותנו, הופעות הפכו למצרך די נדיר. לכן, ואולי דווקא בגלל זה, החליטו בעיריית תל אביב-יפו, יחד עם מרכז ענב לתרבות, על פרויקט "האקווריום": האמן מופיע מאחורי זכוכית הלובי של מרכז ענב, והקהל עומד בחוץ ומסתכל או מקשיב. זה לא נקרא הופעה, אלא נושא את השם הלא מחייב "חזרה פתוחה".

אני הייתי בחזרה פתוחה כזו, בנר שלישי של חנוכה, בשבת האחרונה. חזרה של קובארי, שיחד עם זיו זק (המפיק והשותף המוזיקלי), יצרו ערב אקוסטי עם המון מוזיקה, קצת בריחה מהמציאות והרבה הרבה כיף. כל השירים המוכרים היו שם, וגם אלו החדשים שעתידים לצאת ממש בקרוב, באלבום הרביעי במספר ללהקה, שייקרא "אחת מתוך אחת".

הערב התחיל בהדלקת נרות, "בית הלל או בית שמאי" שאלה אביגיל קובארי, זמרת ההרכב שקרוי על שמה, "קובארי", והקהל רק חיכה שינוגנו השירים הטובים והמוכרים שהוא אוהב. לאחר הדלקת הנרות, תוך כדי סיפור אנקדוטות מחייה האישיים, שרה קובארי את השירים: שתיים שתיים, אלול, לוקס והאנה, פסים צהובים, שבלונה ועוד ועוד, ולקינוח הסתיימה "החזרה" בשיר איילות.

חוץ מזה שההופעה היא סוג של בריחה בתקופה הזויה שכזו, עצם העניין שבו אמן שר לקהל (כמעט) כמו בימים הטובים ההם, הוא פשוט חוויה בפני עצמה. מצד אחד ההופעה הייתה קלילה ופתוחה, בטח עבור קהל צמא למוזיקה חיה (אפילו הילדים בקהל שרו בהתלהבות וזכרו את כל המילים), ויחד עם זאת מעורבבת בטקסטים החזקים והעמוקים של השירים, שלא מאפשרים שלא לתהות ולחשוב לא מעט. כמעט לכל שיר יש סיפור מאחוריו: ילדות, בגרות, זוגיות, שואה, דת, הורים, דינמיקות. הכל סופר ונוגן, דרך טקסטים מורכבים ובעלי משמעות, מלווים בקסם שהשרו אביגיל קובארי וזיו זק, על המאזינים.

לסיכום, הופעה קסומה שסיפקה רגעים של שקט ומחשבה בריאה בתוך כל הבלאגן. ולמרות שלא הייתה ארוכה מידי, הכילה בדיוק את מנת התרבות המוזיקלית שכולם היו צריכים.

אז שימו אוזן לאלבום הבא ולהופעה הבאה (שתחזור בעתיד, מתישהו בטוח).