• יאיר צוקרמן

יוגב גלוסמן מדבר על עצמו (me), על אחרים (you) ועל כולם (everyone)

ראיין וערך: יאיר צוקרמן.


יוגב גלוסמן או בשמו השני iogi, הוא מוזיקאי מתל אביב שמנגן על מגוון כלי נגינה שונים, מלחין, כותב ויוצר מוזיקלי. השתתף בהופעות של אמנים רבים (יוני רכטר, עידן רייכל, A-WA, אמיר דדון, מרסדס בנד ועוד), עד שהחליט לצאת בקריירת סולו משלו תחת שני כובעים – כובע היצירה בעברית וכובע היצירה באנגלית.

לגלוסמן 3 אלבומים: אחד בעברית שיצא בשנת 2019 תחת השם יוגב גלוסמן ונקרא "מישהו בדלת", ושני אלבומים נוספים שיצאו תחת השם iogi, שם השירים הם באנגלית בלבד. האלבום הראשון יצא בשנת 2018 ונקרא "the ceiling", אלבום שני יצא לפני מספר שבועות בלבד ונקרא "everything's worth it".


אז שלום יוגב, איך אתה מרגיש בתקופה הזו? מה המצב באופן כללי?

מרגיש די טוב, האלבום השני יצא לפני כמה שבועות ואני מקבל לאט לאט תגובות מהמון אנשים. האלבום הזה לווה בסוג של קמפיין בבלוגים בחו"ל שהתעניינו ו"שימו אוזן" אמריקאיים למיניהם. יש הרבה עבודה, גם לצלם ראיונות וגם לצלם סשנים שונים בכדי לקדם את האלבום. זה מרגיש מאוד טוב ונעים.

צילום: שי ליבנה

בתקופת הסגרים היו לך הבלחות של הופעות קטנות או הופעות דיגיטליות?

בין הסגר הראשון לשני, נפתחו קצת מקומות אז הייתה הופעה אקוסטית שלי בכולי עלמא, וחוץ מזה הייתה הופעה נוספת של המוזיקה שלי לפני 4 חודשים בערך. בנוסף עשיתי כל מיני הופעות נוספות, עם שי צברי שאני מנגן איתו הרבה, הופעות סלון ברחבי הארץ מול 20 אנשים. אבל חוץ מזה לא היה יותר מידי.


ניגנת בהופעות שירים רק מהאלבום האחרון או גם מהאלבומים הקודמים שלך?

גם, שילוב של האלבום הראשון והשני באנגלית.


אני חייב שנפצח את זה על ההתחלה, אם יש כאן משהו לפצח, אתה תגיד: למה בעצם גם יוגב גלוסמן וגם iogi? מאיפה נובעת ההפרדה הזו?

קודם כל, זאת לא הייתה החלטה מודעת מראש. הקלטתי את האלבום הראשון באנגלית ותכננתי להוציא אותו החוצה בדרך כלשהי, עוד לא ידעתי שלייבל יהיה מעורב בזה, ושזה הולך לצאת באופן מסודר החוצה, ובשלב מסוים חשבתי בכלל לגנוז אותו ושאשלח אותו רק לחברים לשמוע את דעתם עליו. לא הייתה לי כוונה לפצוח בקריירת סולו כמו שציינת בהתחלה. הייתה תקופה, אחרי הקלטת האלבום, שלא ידעתי מה אני רוצה לעשות אתו, לא היה ברור באיזו דרך יצא החוצה. בזמן הזה, תומר ישעיהו, שהוא חבר מאוד טוב שלי והיה בלייבל אווזה, לפני שעבר ללייבל אחר, מאוד אהב את האלבום באנגלית ואמר לי "תעשה אלבום בעברית ונוציא אותו באווזה". לקחתי את זה על עצמי כאתגר, לא כתבתי לפני זה באמת שירים בעברית, ופשוט החלטתי שאני עושה את זה ולא הייתה לי שאיפה להצליח עם זה או שזה יגיע לאוזניים אחרות. חשבתי שזה יהיה אלבום מאוד מצומצם ומאוד אישי וקרוב מאשר האלבומים באנגלית. כן ידעתי שאני רוצה לעשות הפרדה, כי שמתי לב לזה מבחינתי, כלומר הקהל לא חשב ככה, אבל שיש כאן שתי דמויות: המוזיקה הקלילה יותר באנגלית והמקום היותר פנימי ומורכב ובעל ערך מבחינת טקסט, שהוא בעברית. בשלב מסוים זה יצא מכלל שליטה כי זה האכיל אחד את השני: יצא שיר בעברית שנכנס לפלייליסט ברדיו ואז אמרו "זה של iogi" וההפך גם קרה. אז זה עשה קצת סלט אבל אני מאוד נהנה מזה, כי יש אנשים שמגלים את המוזיקה באנגלית או בעברית ואז הם מקשרים שזה בעצם אותו בן אדם, אז זה כמו שני אמנים באחד. לפעמים ההפרדה הזו קצת מסבכת אותי אבל סה"כ אני נהנה שעשיתי אותה.


זהו, מודה שזה קרה גם לי בהתחלה. שמעתי אותך קודם בעברית ואז הגעתי לאנגלית. ואם כבר אנגלית, אז מאיפה הגיע השם הזה iogi? סתם כי זה מצלצל כמו יוגב?

זה הכינוי שלי מאז שאני ילד. כל מי שקוראים לו יוגב הופך בסוף ליוגי (iogi). בהתחלה רציתי שזה יהיה יוגי עם Y (yogi) אבל זה היה תפוס, כי יש גם DJ כזה וגם עוד איזה מישהו שהיה בעל אותו שם, אז החלטתי שאעשה עיוות קטן ואקרא לזה בצורה הזו.


התחלת לדבר על זה קצת, אז אמשיך את הקו הזה, אתה אוהב לכתוב באנגלית יותר מאשר בעברית?

זו פונקציה קצת שונה מבחינתי. נראה לי שהרבה אמנים יגידו אותו דבר: שהכתיבה בעברית הרבה יותר משמעותית, יש יותר משקל למילים. כיוון שאנו ילידי הארץ וזו השפה שאנחנו מדברים בה, אז יש בה יותר משקל ואני יותר מפחד להגיד דברים בעברית או לשיר בעברית כי אני יודע שזה יגיע לאוזניים יותר ביקורתיות. כישראלי, הטקסט בעברית ישר קופץ לך, ובאנגלית פחות שמים לב, ואתה יכול לשמוע שיר באנגלית יותר כמוזיקת רקע, ופחות שימת לב למה שהזמר שר. לכן אני חושב שקל לי יותר לכתוב באנגלית, אבל שיר טוב שיוצא לי בעברית הוא אתגר יותר גדול וגם מרגש יותר.


אתה יודע האם מאזינים מחו"ל מאזינים לשירים שלך באנגלית? הם מגיעים לתפוצה רחבה יחסית?

זהו, אז השירים באנגלית נשמעים בעיקר בחו"ל, אני רואה את המיפוי הזה באפליקציות המוזיקה השונות. רוב המאזינים שלי הם לא מישראל, יש המון בארה"ב, במקסיקו, בטורקיה.


הזמינו אותך להפקות בחו"ל? הופעות או הקלטות לדיגיטל וכדומה?

לא ממש, עשיתי פסטיבלים וסשנים שהיו און ליין. אבל עכשיו אני והלייבל מנסים לארגן משהו. צריך להבין שכדי לנסוע לחו"ל ולקבוע הופעה, חייבים לעשות את זה עם ביסוס כלשהו – האם אנשים מכירים את השם, האם כדאי להגיע למקום מסוים ובכלל לנגן בו ולעשות בו הופעה. כל מיני עניינים כלכליים גם מסבכים את העניין, אבל יש תכנית כזו מבחינתי ומבחינת הצוות שלי.


ראיתי אותך במספר הופעות של אחרים שהשתתפת בהן בנגינה: על הבס אצל יוני רכטר, גיטריסט וכנר ב-A-WA ועוד. על כמה כלי נגינה אתה מנגן?

הייתי אומר שאני שולט בתופים, בס, גיטרה וכינור וקלידים באופן די בסיסי. כלומר, אני יכול להלחין על קלידים או לנגן את המוזיקה שלי על קלידים, אבל דברים מסובכים אני לא יכול לנגן על הכלים האלו.


ויש כלי נגינה שאתה הכי אוהב לנגן בו ומרגיש שהנגינה שלך בו טובה באופן יחסי לכלים אחרים?

תופים, חד משמעית. זה לדעתי הכלי הכי חשוב, ובמוזיקה שאני שומע תמיד תופים זה הדבר שמושך לי את האוזן. אם אני מקליט או מפיק שיר למישהו אחר, אז זה הדבר שהכי מדאיג אותי, כלומר, אם יש את התופים והצלחתי להפיק טוב ולנגן ולעשות שיר טוב, אז הכל קורה די מהר יחסית. זה כלי נגינה שאפשר לפרוק בו המון אנרגיות וגם החשיבות שלו מאוד גדולה בעיניי.


מתי התחלת ללכת בכיוון של מוזיקה? איך זה קרה?

למדתי כינור בגיל 6 או 7, אחותי הגדולה הייתה פסנתרנית קלאסית אז זה מה שהיה בבית. אצלי היה די ברור שיש שם איזה ניצוץ של יכולת קצבית וריתמית והאוזן שלי והשמיעה היו די מפותחים, אז בגיל 5 כבר קנו לי מערכת תופים של ילדים והשתעשעתי עם זה. המשכתי לעולם הקלאסי עד גיל 18 ולמדתי אצל מורים לכינור קלאסי. בגיל ההתבגרות, גיל 15 בערך, נחשפתי למוזיקה אחרת שאינה קלאסית. זה הדליק אצלי את הרצון לנגן גיטרה ובס ולהבין גם את הצד הזה של המוזיקה.

צילום: ענבל איל

איך אתה מגדיר את המוזיקה שאתה יוצר? זה נכנס תחת ז'אנר כלשהו?

אני צריך לעשות את זה כי זה מה שנדרש היום פחות או יותר. אבל זה לא משהו שאני נהנה לעשות כי זה קצת מכניס את המוזיקה למגירה מאוד ספציפית, אבל בגדול, אם הייתי צריך להגדיר, אז הייתי אומר שזה אינדי-פופ או סינט-פופ. אבל אינדי בכללי, אינדי זה טוב.


אינדי זה טוב, משפט מפתח להכל לדעתי.

בבית גדלת בעיקר על מוזיקה קלאסית? זה מה ששמעו בבית?

ההורים שלי שמעו הרבה מוזיקה ישראלית ושניהם עלו מדרום אמריקה, אז הייתה מוזיקה ספרדית די הרבה. כנראה משהו מהקלילות הזו של הספרדית, של היבשת, נכנס והשפיע, אבל לא הייתה מוזיקה קלאסית שהתנגנה בבית, חוץ מאחותי שניגנה המון בפסנתר.


יש איזשהו אמן / נגן / מפיק שאתה רואה את עצמך מגיע לרמתו או רוצה להגיע לרמתו?

יש, אם לא היה אז זה היה מאוד בעייתי, כי אתה חייב שיהיה לך משהו לשאוף אליו. אני לא חושב שהייתי רוצה להגיע לרמה של מישהו אחר, אבל יש אנשים שאני מעריץ את האופן שבו הם פועלים, גם מוזיקלית וגם בהתנהלות הכללית שלהם בעולם, כמו מארק רונסון שאני מאוד אוהב את הדברים שלו. שוב, לאו דווקא מוזיקלית, אלא הבחירה שלו של שיתופי פעולה והקליקה שלו מעניינת. גם קווין פארקר, הסולן של tame impala שאמר שלהקה היא קצת רטרו וקצת שיתוף פעולה עם ראפ. כלומר, אני אוהב שהבסיס של המוזיקה הוא חזק ואפשר לבצע עליו המון שיתופי פעולה או להפיק לאחרים, שאת זה אני עושה גם עכשיו.


קראתי וראיתי כל מיני שיתופי פעולה שלך עם nomok (נועם חבקין) למשל או folly tree (אלכס משה). שם אתה בעמדת מאחורי הקלעים, למעשה מעבד ומפיק מוזיקה?

כן, קודם כל נועם חבקין, הידוע בכינויו "nomok" עזר לי להפיק את האלבום הראשון וגם חבר מאוד טוב, עבדנו על האלבום ביחד והוא השתתף גם במיקסים וקצת בהקלטות של האלבום השני החדש שיצא.

כן, מאחורי הקלעים... זה בעצם להפיק לאנשים אחרים ולעשות עיבודים. יש לי אולפן שאני מתראיין אליך ממנו כרגע, ובאים כל מיני אנשים לכאן ואני מעבד להם ומפיק אותם מוזיקלית. שזה סוג של מאחורי הקלעים אבל זה בעצם כמו להיות נוכח בהופעות המוזיקליות עצמן.


זו פוזיציה שאתה אוהב להיות בה?

כן, מאוד. אני חושב שאני משתפר בה לאט לאט. זה לא קל אבל מאוד מתגמל, שמשהו טוב יוצא או ששיתוף פעולה כלשהו קורה, זה מקסים ומאוד כיף.


באופן כללי, אתה אוהב לבצע שיתופי פעולה רבים?

לא תמיד, זה גם תלוי עם מי וגם תלוי בכתיבה. למשל, לכתוב עם מישהו שיר, זה אני עושה מאוד גרוע. אני מצליח לכתוב בעיקר לבד או להפיק שיר שהוא כבר מוכן עם מילים ולחן ואז אני ניגש להפקה שלו. למרות, שעכשיו כתבתי שני שירים עם שי צברי שהם מאוד יפים, אז זה משתנה. הפוזיציה שאני מאוד נהנה ממנה זו ההפקה, וזה מאוד מתגמל כשזה מצליח.


בכתיבת שירים, קודם כל, מאיפה אתה שואב את הרעיונות לשירים שלך? ודבר שני, האם ההשראה שונה כשאתה ניגש לכתוב שיר בעברית לעומת שיר באנגלית?

שאלה טובה, קודם כל מעטים המקרים שכתבתי שיר ואז ניגשתי להפיק אותו. לרוב זה מתחיל בעבודת מחשב או סינטיסייזר שפועל או גיטרה שמחוברת, או שאני מנגן על תופים. אני בונה לרוב מבנה של שיר, של 3 או 4 דקות, עם האקורדים, עם ההרמוניה, עם כיוון כללי מסוים. כשאני מגיע למצב שאני משלים את הדבר הזה, אז אני מתחיל "לג'ברש" ולמצוא איזשהו ליין או מהלך צלילי שמתאים למה שקורה בשיר, ותוך כדי זה מתגלות מילים שאני יכול להתחיל לשיר פתאום, ואז אני חושב איך אני יכול לשלב את המילה במשפט וזה יכול לפתוח ספר אפשרויות שלם של מה אני יכול לכתוב. זה תמיד בסוף יגע בי או במה שיש לי להגיד על משהו וזה לא יהיה מנותק מדברים שאני חושב עליהם. היו שירים שהקלטתי בכלל רק על גיטרה אקוסטית וזהו. זה יותר קרה לי בשירים בעברית.

וכמו שאמרתי בהתחלה, בעברית לשירים יש יותר משקל ומשמעות, אז אני חושב שהם אולי במעט יהיו יותר אישיים ויותר קשורים לחיים האישיים שלי: זוגיות, משפחה, חברים, כזה. באנגלית יש חופש יותר גדול.


היה שיר שיצא מהשרוול? ישבת באיזה ערב וההשראה פשוט באה?

"מאה מדרגות" מהאלבום בעברית הוא שיר כזה. נכתב ממש אחרי איזה ריב עם בת הזוג שלי, הייתה הרגשה שמשהו עומד להסתיים, היא יצאה מהבית ואז התיישבתי לכתוב, ואני חושב שזה המקרה היחיד שהשיר ממש עבר דרכי ולא נעשתה בו עבודת עריכה או בנייה של שיר. זה היה אני והגיטרה וזה יצא.


נראה לך שאתה יחסית פרפקציוניסט במוזיקה שלך? כלומר, אם הרמוניה או מהלך מוזיקלי הוא לא בדיוק כמו שחשבת שאמור להיות, אז תיאבק אתו עד שייצא הדבר המושלם מבחינתך?

אני חושב שכן אבל זה אף פעם לא בא במאבק. אם אני מנסה לעשות מהלך אקורדי ומשהו שם לא קורה או לא מגניב מספיק, אז אני פשוט עוזב אותו ולא חוזר אליו. אם סיימתי פרויקט כלשהו שהתחלתי במחשב או כדומה, אז מבחינתי זה הדבר. תמיד מחליפים איזה אקורד או מילה אבל לא יותר מזה. אני מכיר הרבה מוזיקאים, שאני אוהב גם, והם יושבים שעות על איזה סאונד כלשהו. אצלי זה לא ככה וגם בגלל זה לדעתי המוזיקה שלי היא יותר באזורים הנעימים, ולא מוזכר בו מאבק כלשהו, לטובה או לרעה כמובן.


אתה פועל תחת הלייבל של raw tapes – תחתם הוצאת את שני האלבומים שלך באנגלית, במסגרת הלייבל השתתפת גם בפרויקט של אלבום האוסף puzzles Vol 4 שהוא אלבום שמאגד אמנים שונים שתחת הלייבל, איך היה להשתתף בפרויקט הזה?

זה מגניב, אני זוכר שהייתי מאזין לאוספים קודמים של הלייבל עוד לפני שהייתי שייך אליו. העבודה שם הייתה חופשית – הלייבל אומר לך ליצור שיר חדש, לא שיר שיש לי ממאגר כלשהו קודם. זה יוצר תמריץ לבצע שיר חדש וזה אלבום מעולה לדעתי, יצא מאוד יפה.


דבר נוסף שאני רוצה שנדבר עליו הוא הקליפים שלך לשירים. ב-you/me/everyone נראה שאתה בסוג של חללית, ב-everything's worth it יש איזה גוון פסיכדלי קצת, ובשיר oh yes יש אנימציה בכלל שמלווה את מילות השיר, לא כקליפ. איך אתה בוחר מה להציג בכל קליפ כזה או סרטון כזה ואיך אתה חושב להעביר את המסר של השיר דרך אותה ויזואליזציה?

אני נותן המון אמון באנשים שאני בוחר לעבוד איתם. כלומר, אני חושב שיותר ממה המסר שאני רוצה להעביר, אני יודע באילו אנשים לבחור לשם הקליפ – האנשים בכלל, במאים, צלמים. למשל, בקליפ עם החללית, ביים אותו רועי ריק, ואני מאוד אוהב את העבודות שלו כבמאי וידעתי שיש צלם ספציפי שאני רוצה שיביא את הצבע שאני מחפש, ושיש פחות בעבודה של רועי, לכן עשיתי שידוך כזה בין שניהם. אני כן חלק מהפגישות בעבודה על קליפים, אבל חוץ מלהגיד כן או לא, אני לא משתתף בתהליך הבימוי עצמו, וזה איכשהו משתלב עם המוזיקה בסופו של דבר. כי למשל ב-you/me/everyone שהוא קומי וקליל, אז גם רועי הוא כזה ולכן זה עבד במסגרת הזו. הקליפ ל-evryhing's worth it שביים בן קירשנבאום, אז הוא יותר עמוק קצת ומורכב יותר, פחות קליל או מתקשר, אז היה מקום ליותר פסיכדליה כמו שאמרת, לכן בן היה האדם הנכון לזה. ב-oh yes זה למעשה לא קליפ, זה רק lyric video, כדי שיהיה משהו שירוץ ביוטיוב ויחשוף את השיר לעוד אנשים ועוד אוזניים.

יש איזשהו יעד שאתה מציב לעצמך שאתה רוצה לעשות מבחינה מוזיקלית? להופיע עם מישהו או להפיק או כל דבר?

קודם כל, לגבי להופיע בארץ - עשיתי הופעות עם המון אמנים ישראליים, כמובן שיש עוד המון נוספים שלא הופעתי איתם, אבל אני פחות מרגיש שבארץ אני מחפש להופיע עם אנשים נוספים. אני כן מאוד מצפה להופעה בבארבי שתהיה בקרוב, שהיא הופעה ראשונה שלי שם ותהיה ההופעה הכי גדולה שלי עם מוזיקה שלי. בגדול אני מאוד רוצה להופיע בחו"ל עם הלהקה שלי ולהיות בפסטיבלים שאני רואה כבר שנים ביוטיוב ובא לי להיות שם, אני רואה איך המוזיקה שלי יכולה להתאים לשם. אני חושב שככל שאצבור את הקילומטראז' הזה, אז ייווצרו עוד חיבורים ושיתופי פעולה מוזיקליים שאני אוהב, וכמובן אפגוש אנשים באופן כללי. אני רוצה שהמוזיקה תגיע לכמה שיותר אוזניים. לעומת המצב שבו הוצאתי אלבום ראשון ולא ידעתי אם זה בכלל מספיק טוב, אז עכשיו יש לי יותר ביטחון במוזיקה שאני יוצר ובמה שיש לי להציע ואני רוצה לחגוג את זה ושאנשים יאהבו ויגיעו להופעות.


אנחנו מגיעים לסיום. החלטנו לעשות איזושהי מסורת קטנה בבלוג, אחרי ששאלנו את רועי דורון, דניאל רובין ויובל בילגוראי, אשאל גם אותך את "השאלה הזהה", וזה הולך בצורה הזאת: אם לא הייתי מוזיקאי או אמן אז מה היית?

מצד אחד אני מכיר את השאלה הזו מראיונות קודמים אבל אני עדיין לא יודע מה לענות עליה.


ואני עוד חשבתי שאני מחדש לך כאן משהו...

לא לא, אתה ממש מחדש לי, זה בסדר. אני חושב שאולי הייתי עוסק במשהו שקשור לטיפול בבע"ח, או משהו כמו מדריך בחוות החופש. להגיד שף אני לא יכול, זה בנאלי מידי, אבל אני חושב שמשהו כזה, מדריך, וטרינר, משהו שם.


מעניין מה שאתה אומר, אני חושב שכל מי ששאלנו אותו את השאלה הזו אמר משהו שקשור לטיפול. אתה חושב שזה קשור לעיסוק במוזיקה?

העניין הטיפולי סוציאלי הזה? יכול להיות. טוב, יש את הקלישאה האיומה אבל אני אגיד אותה בכל זאת, כי זה ככה, שהמוזיקה היא קודם כל טיפולית, מוזיקאי שמחליט ליצור מוזיקה עושה את זה קודם בשביל טיפול בעצמו. והדבר הכי מרתק שקורה, זה שכשהמוזיקה שלך כנה ואמיתית ויוצאת החוצה, אז היא יכולה להיות טרפיה עבור מישהו אחר שמאזין לה. אני מקבל לאחרונה הרבה הודעות מאנשים שאמרו שהם עברו מסלול בחיים עם המוזיקה שלי שליוותה את התהליך שלהם, וזה דבר שאני מכיר ממוזיקאים שעבדתי איתם והיו מספרים כאלו דברים. תמיד חשבתי לעצמי, שאיך המוח שלכם לא מתפוצץ מזה, כי זה מטורף שאנשים אומרים לכם שהם עברו אירוע מכונן בחייהם כמו לידה של בן למשל, ושהמוזיקה של אמן מסוים הייתה שם ברקע. ועכשיו אני מקבל בעצמי הודעות כאלו אז יש לזה פן טיפולי, גם כשאנשים מגיעים אלי ופונים אלי בסוף הופעה ואומרים תודה, אז זה עושה מאוד טוב. אני כמובן לא עושה את המוזיקה כדי לטפל במישהו, אני עושה את מה שטוב לי בסוף ושיהיה נעים למי שמאזין לזה. אם יש גם את הצד השני שמאזין וזה נותן לו כמה דקות של מנוחה, אז מדהים, מהבחינה הזו יש היגיון בשאלה ובדבר הזה בכלל.


מעניין! ותודה שהשתתפת בראיון איתנו.

נעדכן את הקהל בהופעות, אז ספר מתי ואיפה וכמה, בקיצור, הופעות קרובות:

אז ככה: 25/05 בחלוץ בבאר שבע, 27/05 בצוללת הצהובה בירושלים וב-28/06 בבארבי בתל אביב.


מעולה, מקווה שאצליח להגיע לאחת מההופעות האלו ושוב, תודה רבה

תודה לך.


את יוגב גלוסמן או Iogi תוכלו לשמוע בכל רשתות הסטרימינג, וחוץ מזה תעשו לעצמיכם טובה ותגיעו לאחת ההופעות שלו, בטוח שתהנו, שימו אוזן!

89 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול