• יאיר צוקרמן

מולכם עומדת האחת אבל לא היחידה – ראיון עם אקו

כתבת אורח מאת: יאיר צוקרמן

צילום: יח"צ

אקו אריאל מורגנשטרן נולדה בשנת 1988 בארה"ב, והיא וודאי מוכרת לכם פשוט בתור אקו. היא ראפרית זמרת ומפיקה ישראלית, ופרט לקריירת סולו גם הקליטה והופיעה עם אמנים רבים כמו הדג נחש, אבישי כהן, קרולינה, נגה ארז ועוד. אקו הייתה חברה בצמד "Echo & Tito", תחתיו הוציאה 3 אלבומים, והוציאה אלבום משותף עם קרן דן (דוניץ) מ"באטרינג טריו". אלבום בכורה ראשון שלה יצא באנגלית בשנת 2016 ונקרא "Calling On Wonders", ובנוסף אלבום בכורה בעברית שיצא בשנת 2018 ונקרא "אחת". אקו שיתפה פעולה בשיר "Chin Chin" עם מלכת גרוב אחרת, נגה ארז. המופע הגדול האחרון שלה היה "חגיגות בת המצווה" בפסטיבל "אחת" שנערך במועדון הבארבי, לרגל שנה לצאת אלבום הבכורה בעברית "אחת", במופע שכלל את השתתפותן של שלל יוצרות ומוזיקאיות מכל רחבי עולם הראפ, היפ הופ והסול הישראלי, ובעיקר היה עם מלא מלא גרוב.


אני תופס אותך בארה"ב, למה נסעת לשם?

נסעתי לביקור משפחתי. נולדתי בארה"ב ואבא שלי חי כאן. בגלל הקורונה הגעתי לבקר אותו, לא ראיתי אותו יותר משנה.


ומתי עלית לארץ?

עליתי לארץ בגיל 3 ובגיל 16 החלטנו לחזור שוב לארה"ב עם כל המשפחה. זה פחות הסתדר לי אז חזרתי לארץ לאחר זמן קצר וההורים שלי נשארו שם.


בטח שאלו אותך את זה הרבה, לכן מעריך שאני לא מחדש לך, אבל השם שלך, אקו, הוא שם מיוחד ומוזיקלי. האם זה השם המקורי שלך או שזה שם במה שסיגלת לעצמך באופן מיוחד?

כן, זה שמי המקורי, לא הייתה כאן מחשבה מיוחדת שקשורה לעולם המוזיקה במתן השם הזה. אני נולדתי בKey West שזה אי קטן ששייך למדינת פלורידה בארה"ב, ונראה לי ששם, כשההורים שלי חשבו איך לקרוא לי, אז הם פחות חשבו מה באמת יגידו. הם פשוט הלכו עם הלב שלהם וקראו לי אקו. ליתר ביטחון נתנו לי גם שם אמצעי, אריאל, אם אגדל וארצה להחליף את השם אקו, אבל אני מבחינתי אהבתי מאוד את השם שלי ולא ראיתי צורך מיוחד להחליף אותו.


איך התחלת לעסוק במוזיקה? באיזה גיל?

ההתחלה הייתה בגיל 19, הייתי מנגנת בחדר שלי, הייתה לי גיטרה וניגנתי קצת שירים, אפילו המצאתי כמה בעצמי. זו הייתה ההתחלה ולאט לאט כל מיני אנשים שמעו את מה שניגנתי ויצרתי. זה גרם לי לחשוב שיכול להיות שיש כאן משהו. במשך הזמן זה התגלגל והתגבש עד להחלטה הסופית שלי שבזה אני רוצה לעסוק.


למה האזנת בצעירותך? מה היו ההשפעות המוזיקליות שלך?

הושפעתי ממגוון סגנונות, בקצוות שונים ורחבים מאוד: גם מוזיקה ישראלית ישנה, שמה שהיה מצחיק הוא, זה למשל כשאמא שלי הייתה לפעמים נכנסת לחדר שלי ואומרת לי "למה את מקשיבה?" ויוצאת. מוזיקה כמו החלונות הגבוהים, נקמת הטרקטור, קורין אלאל, שב"ק ס'. מצד שני, אבא שלי חשף אותי למוזיקה שאינה ישראלית כמו הביטלס, The Doors, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין. היה כאן מנעד מאוד רחב של מוזיקה שהשפיעה עליי. בגיל ההתבגרות זה המשיך וגיליתי את לני קרביץ, מיסי אליוט, לורן היל, סאבליים. שני האחרונים היו השפעות די חזקות עליי ועל מה שיהיה המוזיקה שאצור בהמשך בעצמי.


הייתם בית מוזיקלי?

תמיד הייתה מוזיקה בבית. אמנם ההורים שלי אינם מוזיקאים אבל אמא שלי מאוד אהבה לשמוע גיטרות ואבא שלי שמע "Rock and roll". הם אולי לא הבינו מה הם שומעים בדיוק, אבל תמיד הייתה אהבה מאוד גדולה למוזיקה בבית והרבה כבוד לאומנויות.


למדת מוזיקה בצורה מסודרת? או שזה הגיע בצורה טבעית?

ניסיתי ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת. הסיפור המפורסם הוא שניסיתי ללמוד קלידים כשהייתי בכתה ב', ולא הבנתי מה רוצים ממני אז זרקתי על המורה את הקלידים. לכן בחיים לא חשבו שייצא ממני משהו שקשור למוזיקה. אבל מספר שנים לאחר מכן, ניסיתי בכל זאת להגיע לעולם הזה. למדתי בבית ספר למוזיקה שנקרא "הד", אבל גם שם לא המשכתי. לא התמדתי במסגרות באופן כללי, ולכן הבנתי שיותר מתאים בשבילי לימוד שהוא אחד על אחד, ממפיקים שונים למשל שפגשתי בדרך.


בהקשר לעולם ההיפ הופ והראפ הישראלי, איך את מתייחסת אליו?

אני חושבת שקורה תהליך שהוא לאו דווקא ישראלי, אלא כלל עולמי. לדעתי כל מיני ז'אנרים שונים מתמזגים אחד אל השני. היפ הופ הוא אחד הז'אנרים האלו שנמסים לז'אנרים אחרים, הגבולות נפרצו וזה מתבטא גם במוזיקה כאן בארץ. יש כאן יוצרים שהם "אולד סקול פופ" או יותר נכון להגיד "טרדישינל היפ הופ". מצד שני יש אנשים כמוני שמושפעים מהיפ הופ אבל לא הייתי אומרת שזה הדגל שאני מניפה. זה ז'אנר שהושפעתי ממנו יחד עם הרבה סוגים שונים של מוזיקה, והוא מתערבב עם שאר ההשפעות המוזיקליות והופך למוזיקה אחת לכל דבר. במקום הזה, אני מרגישה שההיפ הופ בארץ מתקשר עם שאר העולם. וזה טוב, אני שמחה מזה וחושבת שזה עושה רק טוב לסצנה הישראלית המוזיקלית מכל בחינה.


בישראל, להרגשתך, הסצנה הזו גברית יותר או נשית יותר?

אני מעריכה את האופן שבו אתה שואל את השאלה הזו ומבינה מה אתה שואל בין השורות. אני חושבת שישראל היא מדינה מאוד צנועה ושמרנית. למשל, בארה"ב יש כוכבות היפ הופ שהנשיות שלהן מאוד מוחצנת, לעומת כאן בישראל שעדיין אין מקום למוחצנות הזו. מעניין אותי מתי כן יהיה הדבר הזה בארץ, כי השמרנות הקיימת מאוד משפיעה. במקום הזה אנחנו די מאחור. בארה"ב אומניות היפ הופ מייצרות שירים ועושות שירים...מה שנקרא "שלא נדע". אבל בארץ אנחנו רחוקות מהחופש לבטא את המיניות שלנו דרך המוזיקה, למרות שלאט לאט כן יש התחלה טובה של החופש והביטוי הזה גם כאן. יש הרבה צבעים וסגנונות של נשים במוזיקה ששרות על כל מיני נושאים. אנחנו בהתחלה של מסע מאוד מעניין.


נעבור לשיח על שיתופי פעולה מוזיקליים: התחלת ליצור בהרכב "אקו וטיטו" ושיתפת פעולה עם קרן דן, האם התחלת את הקריירה המוזיקלית שלך דרך הצמדים הללו?

אקו וטיטו היה צמד משמעותי הרבה יותר, זה היה הרכב של ממש. קרן דן היה פרויקט צד. קרן היא חלק מהלייבל Raw Tapes שגם האלבום שלי באנגלית יצא במסגרתו, ולכן שיתוף הפעולה עם קרן היה ביטוי למערכת היחסים שלי עם הלייבל עצמו. בנוסף הייתי בהרכב שנקרא "LBT" שזה קולקטיב ששייך גם הוא ללייבל הזה. אקו וטיטו היה ההרכב שאיתו השתפשפתי מבחינה מוזיקלית, טיילתי אתו בעולם ועשיתי אתו את כל הטעויות האפשריות וכל ההצלחות והתיקונים נעשו ונלמדו דרכו. ההרכב היה קיים במשך 7 שנים, הופענו בכל העולם – בכל אירופה, ברחבי רוסיה, בסין. גם בארץ הופענו המון למרות שלא זכינו להיכרות במיינסטרים הישראלי, אבל במוזיקה האינדית בארץ היינו מאוד מוכרים ומוערכים, וזה סלל את הדרך לאלבום שלי בעברית, "אחת", וגם תרם לי מבחינת הקהל שצברתי בדרך.


אני זוכר אפילו שראיתי אתכם בירושלים בפסטיבל "אינדיסיטי", בתקופה שבה בכל שנה היה פסטיבל אינדי בירושלים שנתן במה למוזיקה אינדי ישראלית.

כן, הייתה תקופה כזו שהיו הופעות...

איך נוצר החיבור של אקו וטיטו?

חיפשתי מפיק וידעתי מה אני רוצה לעשות מבחינה מוזיקלית. זה היה בסביבות גיל 22. התחלנו כלהקה ולאט לאט נשרו אנשים מהלהקה. אז נשארנו אני ו"טיטו" (המפיק תום אידן). הופענו עם מחשב בלבד וזה היה מאוד מוזר בזמנו לעשות כזה דבר. אבל החלטנו ללכת על זה, יצרנו דואו אלקטרוני רייבי, דבר שהיה מאוד לא מובן מאליו בתקופה הזו.


למה התפרקתם?

זה היה ברוב שנות ה20 שלי, ובשלב מסוים זה הרגיש טבעי לעבור לשלב הבא של האבולוציה המוזיקלית שלי. כל אחד מאיתנו רצה לגדול לכיוונים שונים נוספים, אז זה הרגיש מאוד טבעי.


איך שיתוף הפעולה עם נגה ארז נוצר?

זה סיפור מעניין. הייתי אמורה להופיע עם נגה באינדינגב בפורים בשנה שעברה. הכרתי את השם שלה כי פחות או יותר הסתובבנו בסצנה במקביל, אבל לא יצא לי לעבוד איתה. רצו שנופיע בפסטיבל הזה אבל אז ביטלו אותו במפתיע. לא הספקנו אפילו לעשות חזרה לפסטיבל, אבל החלטנו שכן נעשה היכרות ואולי ייצא מזה שיר. היה את הוייב הנכון וכך זה נוצר. הבית הראשון של השיר שיצרתי איתה, "chin chin", זו גרסה שהסתובבתי איתה בראש הרבה מאוד שנים וידעתי שנגה ורוסו ידעו מה לעשות איתה. השמעתי להם את הבית הזה שכתבתי ולדעתי תוך רבע שעה נוצר שיר. זה היה הכי מהר שאי פעם יצרתי שיר.


לדעתך תעבדי איתה שוב במסגרת כלשהי?

תראה, אני מאוד מקווה, אבל אני לא יודעת. אנחנו בקשר ואני מאוד אוהבת אותה. זה עניין של אם תגיע ההזדמנות הנכונה.


כיצד נוצר שיתוף הפעולה בפרויקט הגל השני?

ישבתי בבית, בסגר, כמו כולם. ואז קיבלתי מייל מרועי ריק, הוא רוצה שאקח חלק בפרויקט הזה. בהתחלה נבהלתי קצת והייתה לי מעט מאוד השראה, לא הבנתי לאן זה הולך. אבל רועי המשיך לדחוק בי ובסוף מצאו לי את השירים שהתאימו לי. כל הקרדיט הולך לרועי ולניצן אייזנברג (מפיק ישראלי, נגן בס בהרכבים שונים כמו A-WA). אני מופיעה בשני שירים בפרויקט: "אני מאבד את זה", ששם אני שרה, והשיר "את האמת יודע" שהפיק ניצן ושם אני משתתפת מאחורי הקלעים.


איך זה עבד בפרויקט הזה? את כתבת חלק מהבתים והלחנת?

בשיר "אני מאבד את זה" הביאו אותי לדובדבן שבסוף, לשירה שלי בסוף השיר. הגענו לבית של רועי ריק, השמיעו לי את השיר וכתבנו את הבית שלי במקום. יש לך כמה טייקים בודדים לביצוע, ככה זה הלך. בלי יותר מידי אופציות לטייקים נוספים או שינויים גדולים, וזהו, כך השיר יצא. בשיר "את האמת יודע", ניצן ביקש את עזרתי, הגעתי לאולפן והתחלנו לסדר את השיר. הקלטנו אותו באותו אופן של טייקים ספורים ואז הוא יצא לאוויר העולם.


הייתי מעוניינת לעשות שיתופי פעולה עם אמנים נוספים?

כן, ודאי. אני עובדת כרגע על אלבום שני, ויש שם כמה שיתופי פעולה מאוד מגניבים. אני לא אספר עליהם בינתיים... אבל כן, תישארו במתח.


הוצאת שני אלבומים, אחד באנגלית ואחד בעברית. למה את מתחברת יותר? לשפה העברית או לשפה האנגלית?

אני אוהבת את שתי השפות. בעברית יש אוטנטיות וכנות, דבר שאשמח לקחת ליצירה באנגלית. מצד שני באנגלית לא צריך לחשוב יותר מידי, אפשר לשחק בה הרבה יותר דמויות. התכנון שלי הוא להוציא גם אלבום נוסף באנגלית.


ומבחינת כתיבה?

עברית הרבה יותר קשה לכתיבה, ברמת הסבל. באנגלית בכל זאת יש משהו חופשי יותר שנתון לפרשנות לעומת האבסטרקטיות שפחות עובדת בעברית. הכוונה גם מבחינת תוכן וגם מבחינת הלחן והישיבה על "הביט" הנכון. עברית שפה חדה יותר עם פינות שאפשר להיתקל בהן, לעומת אנגלית שהיא גמישה יותר.


באלבום "אחת", לפני יציאתו החוצה יצאו הסינגלים "שמש" ו-"בוס" וגם השם של האלבום "אחת", למעשה הכל מרמז בו על השמעת הקול הנשי של עולם ההיפ הופ בצורה ברורה מאוד וישירה. האם את מזדהה עם האמרה הזו שהאלבום נועד להוציא החוצה את הקול הנשי לקהל?

תראה, האלבום נועד להוציא את הקול שלי החוצה. אני אישה ומוזיקאית ואי אפשר להפריד בין הדברים. האלבום כן יצא החוצה בזמנו בקונטקסט שבו אין כאן, בעולם הישראלי, אף אחת שעוסקת בסגנון המוזיקלי הזה של היפ הופ, אבל האלבום לא רק על זה. אי אפשר להתעלם מהעניין הזה מן הסתם וזו כן הייתה אחת המטרות של האלבום, ונעשה בצורה זו מתוך מודעות וכוונה. אבל אי אפשר להגיד במקביל שזו הייתה המטרה היחידה, שכל כולה להגיד שאני אישה יחידה בעולם של גברים. זה יותר להגיד ש"אני זו האישה שאני" בתוך העולם הזה. עצם זה שאת יכולה להיות אישה בצבעוניות או גודל אחר, לא הכי מושלמת, בתוך העולם הזה, זו החשיבות של זה. אין כאן כל כך יחס לגברים כמו היחס שלי בעולם ולחברה באופן כללי.

לאחר שנה מצאת האלבום, ובדיוק לפני שנה, חגגת שנה לצאת האלבום "אחת" בחגיגת "בת מצווה" מטורפת עם שלל אומניות ויוצרות ישראליות. איך התגלגל הרעיון לחגיגה הזו דווקא בצורה הזו?

אני לא זוכרת כל כך איך זה התגלגל. זה היה די פשוט, רצינו דרך מיוחדת לחגוג שנה לאלבום. אני והצוות שלי הולכים ביחד דרך ארוכה, והרגשנו שאפשר לעשות משהו מיוחד שייצא החוצה. זו הייתה פלטפורמה מעולה לחגיגות האלבום, ובאופן טבעי הרגיש לי נכון שאומניות יהיו חלק מהדבר הזה, כשם שהאלבום מוציא את זה החוצה בין היתר, כפי שציינתי קודם לכן. לא היו כאן יותר מידי הצהרות והאלבום לא היה אלבום של נשים או רק לנשים, והמופע לא היה רק לנשים. זה פשוט היה הגיוני.


אלבום שני, את כרגע עובדת עליו?

אני עובדת על אלבום שני המון זמן. חלקים ממנו היו אמורים להשתחרר החוצה, אבל בגלל המצב זה כרגע "בהולד". יש לי סינגל מהאלבום שהיה אמור לצאת החוצה באפריל, מוכן עם קליפ והכל. אבל כרגע הוא עוד לא יוצא החוצה ואני לא יודעת מתי כן ישוחרר. האלבום יהיה בעברית, וכרגע במקביל אני גם עובדת על חומרים באנגלית.


מתגעגעת להופעות חיות?

יותר ממתגעגעת. אני כמעט עשור בתחום. הייתי מופיעה בכמות לא הגיונית, 3 הופעות בשבוע לפחות. ההפסקה של זה הייתה תהליך אבל ארוך של משהו בי שמת. אין לי דרך להיות פחות דרמטית בעניין, זה חלק מחיי וממה שאני עושה ואוהבת מאוד לעשות. אפילו יותר מלהקליט מוזיקה. בהופעות הקסם קורה. עכשיו אני בסדר וחושבת שהכל קורה לטובה. יש משהו בלהעריך ולהתגעגע להופעות מחדש שהוא טוב. גם לא קבענו שום הופעה בתום סגר א', כי ידענו שאנחנו לא מאמינים במערכת וידענו שהמצב הזה יחזור לעצמו בלי שום ספק. לכן, גם כשכתבו לי והיו קצת לחצים של להופיע, הבנו שאין אפשרות שזה יחזור לעצמו כרגע. שחררנו ולא נכנסנו לזה, נחזור כשהשטח באמת יחזור בעצמו למצב נורמלי. כדי לא להרוס את המורל ולא לבזבז אנרגיות סתם.


הקהל הוא גורם משמעותי בהופעות? פידבק מהקהל יכול לשנות את הליינאפ של ההופעה והכיוון שהיא תתפוס?

אני חושבת שהופעה זו שיחה שלמה עם הקהל והקשר הוא לגיטימי ונצרך. הקהל הוא משתתף פעיל ובלי הקהל הופעה הופכת לסתם חזרה. הופעה זה ניהול שיחה עם הקהל שנמצא בה, אני מודעת לקהל ורואה את הפרצופים שלו בהופעה. ואני עושה את מירב היכולת כדי להתחבר אליו. זה יכול להשפיע על הוייב הנכון בהופעה. יש משמעות לחלל שבו מופיעים ולקהל שנמצא בו, מבחינת הגילאים שלו למשל או הסוג שלו. אני לוקחת את הכל בחשבון ומרגישה כמו איזו אנטנה, מבינה יחד עם הנגנים המדהימים שלי את הקהל, וזה יכול לשנות את הליינאפ ברמה שבה נוותר על שיר מסוים ונכניס שיר אחר. זה לא משנה את כלל ההופעה אבל כן משנה חלקים ממנה.


בתקופה המטורפת הזו של חצי השנה האחרונה, נוצרו חומרים חדשים שמושפעים מהתקופה?

כן, בטח. השיר האחרון שהוצאתי "אין אותי" הוא תוצאה ישירה של השפעת התקופה הזו עלי ועל היצירה שלי. הוא לא היה בתכנון הריליסים הרגיל, והיה חייב לצאת עכשיו. התקופה הזו מחלחלת בצורה כזו או אחרת. אני משתדלת שהמוזיקה שנכנסת לאלבומים שלי ייצרו איזושהי קפסולת זמן, ואין ספק שגם התקופה הזו מחלחלת במובנים שאנו לא יודעים להגיד מה ההשפעה שלהם. למשל, רציתי עכשיו להוציא שיר החוצה אבל אני חושבת שהוא שמח מידי לתקופה, אז זה עניין גם של ניסוי וטעיה.


איך את מגדירה את סגנון העבודה שלך על שיר? כותבת את כל בעצמך?

זה תלוי, יש המון סגנונות עבודה על שיר. למשל, באלבום הקרוב אני עובדת עם אופיר ויוגב: יש פעמים שאני מגיעה עם לחן לשיר והם מעבדים אותם, יש פעמים שהם דווקא מביאים ביט מסוים עליו אני מאלתרת. לפעמים אנחנו מדברים על מה בכלל אנחנו רוצים לעשות ומשם מגיע הרעיון לשיר.


יש שירים שהושמטו מהאלבומים שלך?

באלבום "אחת" זה היה כבר די "זה", והיה מאוד שלם, ידעתי מה בדיוק יהיה בו ולכן זה לא קרה כל כך. לעומת זאת, באלבום העתידי שאני עובדת עליו, יש בערך 30 סקיצות לשירים אבל בסוף ייכנסו אליו רק 10 או 11 שירים.


בסדר, זה אומר שיש חומרים גם לאלבום השלישי והרביעי...

גם, או לפרוש מהמקצוע, אתה יודע, חחח, אחד מהשניים.


אנחנו מגיעים עוד מעט לסוף, יש דברים שאת יכולה להגיד שיצאו בקרוב? רמז כלשהו למשהו?

לא, זו תקופה כזו משוגעת שאני ממש לא יודעת. אני ממשיכה לצלם קליפים ולעבוד על מוזיקה אבל אין לי מושג מתי ריליסים יצאו, כי צריך להבין שכל ריליס כזה עולה כסף ואין לנו מאיפה להחזיר את ההשקעה הזו כרגע.


מה שמזכיר לי שאת האלבום "אחת" הוצאת דרך הד-סטארט, נכון?

נכון, אבל זה היה יותר מהעניין הכלכלי, פשוט להבין מי הקהל שהולך איתי אחרי כל כך הרבה שנים שאני מופיעה. אבל אני לא אעשה שוב הד-סטארט לדעתי, במיוחד בתקופה שלכולם קשה כלכלית.


טוב אקו, תודה רבה על הריאיון! מאוד שמחתי לשוחח איתך ולשמוע על המוזיקה שלך ועל היצירה, ותמשיכי ליהנות שם בארה"ב הרחוקה.

תודה לך!



Ⓒ רועי ערמוני | שימו אוזן - בלוג מוזיקה | מאז אוקטובר 2019.

  • facebook_page
  • insragram_page
  • whatsapp_group