• יאיר צוקרמן

ראיון עם אביגיל קובארי

עודכן ב: ספט 18

אביגיל קובארי היא זמרת ושחקנית ישראלית, זוכת פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר לשנת 2018 עבור הסרט "פרה אדומה". הוציאה 3 אלבומים, השתתפה לאחרונה באלבום הקורונה "מנגינות לשעת חירום" והוציאה את "שבלונה" - שיר חדש מתוך האלבום הרביעי ׳אחת מתוך אחת׳ של להקתה "קובארי" שעתיד להשתחרר בקרוב.


כתבת אורח מאת: יאיר צוקרמן

צילום: אהוד איתן

אז שלום קובארי,

בואי נלך קצת אחורה, קראתי שנולדת למשפחה דתית שעלתה מארה"ב?

כן, ההורים שלי הם ילדי מהגרים מאירופה שגדלו בניו יורק ועלו לארץ כזוג, וגדלתי בבית אורתודוקסי מודרני בירושלים.


זה אומר שאת חוזרת בשאלה?

למראית עין כן, אבל זו סוגיה לא פתורה ובחיפוש מתמיד. אני לא שומרת שבת כהלכתה וסגנון החיים שלי שונה מאיך שגדלתי. נראה לי שכרגע אני מגדירה את עצמי כמסורתית. לעת עתה.


זה היה תהליך ארוך?

ארוך ומאוחר יחסית, לפחות ביחס לחברים הדתל"שים שלי, לי זה קרה בשנות ה-20 המאוחרות יותר, והתהליך לא סופי.


טוב, יכול להיות שהוא לא ייגמר אף פעם...

הוא לא ייגמר, סופי שהוא לא ייגמר אף פעם!


יש בשיר "שבלונה" שורה שאומרת "מכאן ועד האולפנה", זה קשור לתהליך הזה של החזרה בשאלה? איזו רמיזה אליו?

אני שרה שם ש "יש לי כמויות של משקעים מכאן ועד האולפנה", וזה נאמר בהקשר של יחסים והמטענים שכל אחד מביא לקשר. לכל בן אדם יש משקעים, את שלי אני לרוב מייחסת לעבר הדתי שלי, ולסיבוכים שלי משם... מקור שופע מורכבות.


הבנתי גם שאת דור שלישי לניצולי שואה?

מאוד.


זה משהו שהרגשת בבית? שהיה נוכח בבית?

לחלוטין. הדיבור על השואה ממש דבר שבשגרה אצלינו, גם בהומור, וקיבלתי הרבה פרקטיקות יומיומיות מסבא וסבתא שהן נגזרת ברורה משם: איך לסדר את החדר, לאכול, לשמור על היגיינה - ׳עדיף מגבת נקייה על פני לחמנייה׳... ומההורים - את הצורך לחיות בארץ.


בעקבות הנושא הזה כתבת את "לוקס והאנה"?

לוקס והאנה כתבתי אחרי ערב שביליתי עם זוג גרמנים, בטיול שעשיתי לבד בפורטוגל. כמה שעות אחרי שנפגשנו על הרכבת הייתה סיטואציה שישבנו על הנהר, שתינו יין, כתבנו ביומנים שלנו, ופתאום בהפתעה האנה התחילה לבכות ולהתנצל על מה שהעם שלה עשה לעם שלי - זה היה רגע רגשי חזק וגם נורא אבסורדי ומצחיק, קיבלתי את הסליחה שלה - אם זה משהו שבכלל ניתן לעשות - והרגעתי אותה. הקרח נשבר והמשיך לערב מדהים של היכרות. נדמה לי שהם לא פגשו יהודים או ישראלים אף פעם, ולכן זה הרגיש נורא בוער בשבילה, להתעמת עם הנושא הזה.

נלך לנושא אחר, איך בעצם נהיית מוזיקאית? מה גרם לזה לקרות? או שזה תמיד היה שם?

תמיד התעסקתי בכתיבה, תמיד חלמתי להיות ׳זמרת רוק׳, אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה, ולא הכרתי אף אחד מהסביבה שלי שהלך על זה ברצינות. בתיכון הייתה לי להקה, במסגרת להקות צעירות שהעירייה נותנת חסות ומטפחת אותן והחוויה שם הייתה כ״כ מרגשת ורק רציתי עוד. אחרי הצבא איכשהו, בהמלצת חבר, הלכתי ללמוד ברימון, נשרתי, ולימים פגשתי את זיו זק שהוא המפיק והשותף המוזיקלי שלי עד היום. אבל כל זה לקח זמן, להבין בכלל איך מוציאים לפועל את הדבר הזה שנקרא ׳לעשות מוזיקה׳. איך תוקפים את החלום הזה באופן אמיתי.


את מגדירה את עצמך כמוזיקאית? או בהגדרה אחרת כלשהי?

כן, נראה לי ש Singer songwriter זו ההגדרה הכי קולעת. למרות שמוזר לי לקרוא לעצמי זמרת. אבל גם זה יקרה.


ואיך זה לייצר מוזיקה עכשיו? בתקופה הזו? בקורונה?

זה מאוד תלוי מתי אתה שואל אותי את זה. אני בטח לא היחידה שעברתי כל מיני גלגולים ואבולוציות קטנות בתוך כל התקופה הזאת. כרגע, בשבועות האחרונים, אני מרגישה שמשהו בי השתחרר ואני יותר קלילה לגבי להוציא דברים. יותר משתעשעת. השתתפתי בפרויקטים אחרים כמו ׳מנגינות לשעת חירום׳ בהשראת התקופה שאת השיר שלי המוזיקאית נומקה הפיקה, ומשם המשכנו שתינו לפרויקט R&B שאנחנו עובדות עליו עם המפיק ׳גוס-בונסטנלי׳ שקראנו לו ׳סקס ט׳רפי׳ - תכלס שירי סקס, שדרכם אנחנו מנסות לפרוץ כמה גבולות בתוכנו. מה שהצית את הפרויקט זו מחשבה שהייתה לי, שכנראה לצערי אף אחד לא מאזין לאלבומים של קובארי כדי להיכנס לאווירה סקסית... נורא מתחשק לי לענות גם על הצורך הזה!


באלבום הבא, יהיו שינויים שקרו בעקבות הקורונה?

האמת בזכות הופעה אינטימית שהייתה לאחרונה בקן הקוקייה יחד עם דניאל רובין - ביצעתי לבד על הגיטרה שיר שלא קיים בשום אלבום שנקרא ׳ניקול׳. הפידבק הטוב של הקהל דרבן אותי להתקשר יום למחרת לזיו ולהגיד לו ״יאללה מכניסים את ׳ניקול׳״. כבר הרבה זמן רציתי אבל הייתי צריכה את הפוש האחרון. השבוע אנחנו מקליטים אותו! ככה נכנס בדקה ה-90 אחרי שהאלבום החדש כבר מוכן לשיגור. אז כל עכבה לטובה.


ובהקשר של התקופה עכשיו, את מוצאת את עצמך מתחברת למחאת האמנים שהייתה? העצמאיים?

כמובן. העצירה של התעשייה מבהילה וקשה וזו מכה אנושה לרבים. אני לא מרגישה את הנבדלות בין מוזיקאים לעצמאים אחרים - בעיני זו אותה מחאה.


ומה עם הבמה? התגעגעת אליה? מחפשת אותה?

עכשיו מאוד, כן.


את מתחברת להזדמנויות החדשות שצצות בגלל הקורונה כמו למשל הופעות בחצר של אנשים? על הגג? הייתה לך גם הופעה מיוחדת בשדה הפתוח במשק ׳פטל ארץ׳.

ממש, אני מאוד נהנית מהופעות אינטימיות. אני מצליחה להתחבר לשירים שלי באופן עמוק יותר והמפגש עם הקהל מרגש וחשוב לי. לפעמים יש לי ׳מחשבות כפירה׳ על הופעת להקה חשמלית כי יש משהו בעיבודים מינימליסטיים, שנותנים יותר מקום לסיפור ולמילים, והעירום הזה עוצמתי. אבל מופע חשמלי זה פורקן שאין כמותו… ההופעות האלו גם נתנו לי סיבה להתאמן על הגיטרה שאוכל ללוות את עצמי, כי הבנתי שחלאס, הגיע הזמן לגדל עצמאות.


איך התמודדת עם העצירה הזאת בעקבות הקורונה?

בהתחלה היה מאוד כיף לעצור. כאומנית עצמאית, את שמה הרבה אנרגיה על קידום, וזה ממש מתיש. לא שמתי לב אפילו עד כמה זה מתיש עד שעצרנו ואז הייתה לי הקלה עצומה. לא היה צריך לקדם שום דבר, אין תחרות, אני לא צריכה כבר לחשוב על האירוע הבא, לסמן, למלא את הלו"ז, מה אני עושה לא טוב, מה אני לא מספיקה, פתאום הרגשתי שלווה. וזה היה קצת מפחיד להרגיש את זה, כי הקידום הזה הכרחי ואין איך להתחמק מזה. אבל עכשיו הדברים חוזרים בקצב אחר וזה כיף, והזמן הזה חיזק לי את תחושת המשמעות במקצוע, ככה שזה מפצה.


יש דינמיקה שונה עם הקהל שאת פוגשת עכשיו לעומת לפני?

אני רוצה להאמין שאין יותר מידי פאסון בהופעות שלי, אבל אם יש - זה התפורר - בקטע טוב - בזכות התקופה הזאת. כאילו כל הציפיות ירדו, ואני מודה, שלי זה מאוד נוח. רגע להוריד את כולנו לגובה העיניים. הקהל מת להופעות, האמנים מתים להופיע, כולנו כאן ביחד בדבר הזה, ואני מרגישה שהחזות שצריכים לייצר בשביל לתפעל את כל הדבר הזה שנקרא העסק שלי, המוזיקה שלי, קצת ירדה מהפרק, ועכשיו פשוט כולנו באווירה של 'יאללה, מתי ההופעה הבאה כבר?!'.


נעבור למוזיקה ויצירה באופן כללי,

את יכולה לספר קצת על תהליך של יצירה? איך כותבים שיר חדש? איך מגיע רעיון לשיר?

אני כותבת יחסית הרבה, גם אם זה משפט פה ושם - כי בסוף יש סיכוי טוב שייאסף לשיר, וכשיש טקסט שאני מרגישה שהוא עומד בפני עצמו עוד בהקראה שלו, אני ניגשת לפסנתר או לגיטרה ומנסה להלחין. כשיש בסיס, אני משמיעה אותו לזיו ומקווה לטוב. לפעמים זה ׳תחזרי אליי אחרי שתעבדי על זה עוד׳ ולפעמים זה ׳יס! מעולה׳.


יצא ששיניתם הרבה שירים בעקבות זה שישבתם שוב על שיר כלשהו? או ששיניתם לדוגמה את המנגינה?

נראה לי שהשינויים הדרסטיים הם יותר מבחינת האנרגיה של השיר. יכולתי לחשוב ששיר מסוים הוא שיר כועס ודמיינתי עיבוד מפציץ, והוא בכלל יגיד לי שזה ממש רגיש ופגיע ויהפוך אותו לבלדה, וההפך. בד"כ אם השיר עובד ועבר את הסינון הראשוני, אז הוא די נשאר דומה לבסיס, עם ליטושים של זיו בהרמוניה ובמילים.


מה מגיע יותר בקלות? הטקסט או המנגינה?

הטקסט. אני בן אדם של מילים, יותר מידי מילים יש שיגידו…למען האמת אני מאוד אשמח לשכלל את איכויות הלחן שלי, כי הלחן בשבילי זה משהו ש-או יוצא או שלא יוצא, קצת ׳פוקס׳. אני לא משוכללת שם בכלל… בניגוד לטקסט שאני יותר מודעת למתי הוא עובד או לא ומה צריך בשביל לשפר. שם השקעתי יותר, אם זה להשתתף בסדנאות כתיבה, לקרוא כמה שיותר שירה וספרות, לעבוד על טקסטים של אחרים, ולהנחות בעצמי קבוצות כתיבה.


הוצאת 3 אלבומים. את חושבת על הדרך שעברת בין כל אלבום? אני אגיד למשל שבאופן אישי, כשאני שמעתי את האלבומים, אז חשבתי שהם הולכים למקום שהוא יותר אישי לאט לאט.

וואלה?


כן, את מזדהה עם האמרה הזו?

מעניין, אף פעם לא שמעתי או חשבתי את זה. נראה לי שזה נכון, עכשיו כשאתה אומר. אני מניחה שזה תוצאה ישירה של ביטחון בעצמי, להגיד דברים מסוימים. משהו שנובע מהניסיון ומפידבק חיובי. גם מתוך התחושה שעשייה אמנותית, ובכלל, הוויה של בן אדם, מאוד מתעצמים כשמימד השיתוף גבוה. ההבנה הזאת שככה אנשים מוצאים את עצמם בתוך השיר ושזה עוזר להם להבין את עצמם טוב יותר. באלבום הראשון היה שחרור קיטור מטורף מבחינת אנרגיה, אבל מבחינה טקסטואלית - לחלוטין הרבה יותר הסתתרתי. הייתי עדיין דתייה שפוחדת לתת לעצמה דרור.


מפידבקים שקיבלת, איזה אלבום הכי אהבו?

אני חושבת שבמובהק האלבום השלישי, בת זקונים, קיבל הכי הרבה חשיפה ואהבה. זה בטח מורכב מכל מיני סיבות כמו זה שכבר היה לנו אשכרה קהל שיקשיב לו. אולי השירים היו יותר טובים או ׳נגישים׳. יש גם עוד עניין שאני לא אוהבת להודות בו, כי אני טוענת שחומרי גלם טובים לא מחייבים רמת ביצוע גבוהה, אבל אני חווה את זה על בשרי ככל שאני מנוסה - העובדה שהאלבום הזה כלל הרבה יותר אנשים מוכשרים שלקחו חלק, זיו ואני היינו עם הרבה יותר ניסיון ואומץ, וגם הושקע יותר כסף על ליטוש הסאונד. וגם... יש באלבום הזה את "איילות" שהוא שיר שחצה גבולות חדשים עם קהל, והוא נכנס לפלייליסטים. אבל לי יש אהבה שאינה תלויה בדבר לאלבום הראשון. אין כמו ראשון .

דרך אגב, אחד האלבומים נעשה בהד סטארט?

כן, את הראשון. גייסתי 20,000 שזה נשמע ממש מעט להיום, נכון? כאילו זה גרוש וחצי. נראה לי לא היה לי נעים לבקש יותר. וגם יחסית עשינו אותו מאוד מאוד בזול.


רגע, והאלבום החדש? מתי הוא אמור לצאת?

אני מקווה שממש... לא יודעת, בסתיו.


אם לא הייתה קורונה, הוא היה יוצא כבר בעצם?

נכון, הייתה אמורה להיות השקת אלבום בכולי עלמא בקיץ, אבל מעולה... ככה התאפשר לנו להכניס את ׳ניקול׳. ואני בעד להוריד את הדרמה מהשקות, סתם לחץ. הייתי מוותרת על זה בכיף, מדלגת על כל התקופה החגיגית הזאת.


נעבור לדברים שהם קצת לא מוזיקה, את גם שחקנית. לאחרונה בתפקיד ראשי בסדרה ׳מתיר עגונות׳ ובסרט ׳פרה אדומה׳. איך זה לעבוד במשחק ולשחק?

ממש כיף, ממש ממש ממש כיף, מאוד מרגש והרפתקני.


יש הבדל בין סדרה לסרט?

נראה לי בעיקר יש הבדל עד כמה התפקיד שלך גדול או לא. ספציפית בשניים האחרונים הזדהיתי בטירוף עם הדמויות.


את מתחברת יותר למשחק או למוזיקה? או שזה משהו שלא ניתן להשוות בכלל?

מוזיקה זה תחום היצירה שלי, זה יושב על משבצת אחרת, אזור שהרבה יותר מפעיל אותי. והתפקיד שלי כשחקנית זה אזור אחר לגמרי. שם אני ״ראש קטן״ - צריכה רק למלא את התפקיד הספציפי שלי בצורה הכי טובה שיש. כל שאר הדאגות - קידום, לנהל, לבשל ללהקה, להזמין מוניות, לא באחריותי! נעים להיות חיילת של מישהו אחר. מה שאדיר ודומה בשני התחומים הוא העניין התרפויטי. זה באמת מדהים לקבל הזדמנות להיכנס לדמות ולעבור דרכה כל מיני מורכבויות שקיימות בנפש שלך. הזדמנות פז.


חוץ מהאלבום החדש שייצא, יש עוד דברים שמחכים?

כן! בדיוק יצא פרק ראשון בפודקאסט שאני ותמר גורן חברתי הטובה מגישות. זה נקרא ׳בובקאסט׳ ואנחנו מארחות שם נשים מעוררות השראה בכל מיני תחומים.


מעניין

כן, מרגש. תודות לקורונה, אנחנו חולמות תקופה ועכשיו התפנה זמן. יצא לנו לעבוד כבר יחד - תמר היא תסריטאית ובמאית והיא ביימה לי קליפים ואני הפקתי לה סרטים קצרים, עכשיו הפרויקט משותף לגמרי.


איפה אפשר להאזין לו? הוא משודר דרך גוף מסוים?

בכל הפלטפורמות הדיגיטליות, אינדי לגמרי... כרגיל. אם ירצו לאמץ אותנו בגופי שידור נשמח להתמסחר!


טוב, תודה רבה, מקווה שנתראה בקרוב בהופעות!


תוכלו לשמוע ולראות את קובארי בהופעות הקרובות האלו: (כן כן, ממש בלייב בעולם האמיתי)

  • 12.9 קובארי אקוסטי בחצר בבנימינה

  • 14.9 סדנת כתיבה ומופע אינטימי לקראת החגים עם המשורר אבישי חורי. מוסללה, ירושלים

  • 2.10 מופע משותף עם דניאל רובין במרכז ענב, ת״א

  • 4.10 הופעת סולו בביגי זי, ת״א


Ⓒ רועי ערמוני | שימו אוזן - בלוג מוזיקה | מאז אוקטובר 2019.

  • facebook_page
  • insragram_page
  • whatsapp_group