ראיון פצצתי ישר מניו-יורק

בראיון השני שלי חשבתי, את מי אני אראיין שיש בו כמה דברים שאני מאוד אוהב: סלאם ג'אם, העיר הזאת, תיכון מגשימים וויקטור ג'קסון. מה זאת אומרת, ברור שהמשותף לכולם הוא איציק פצצתי!

כתבת אורח מאת: יאיר צוקרמן

צילום: ארתור לנדה

אז למי שלא מכיר, איציק פצצתי הוא עומר מור, נולד בשנת 1985 ברחובות, הוא מפיק מוזיקלי, נגן גיטרה, זמר, אמן ביט בוקס, זוכה פרס קיפוד הזהב (פרס תיאטרון פרינג') למחזות "העיר הזאת" ו"תיכון מגשימים" של תיאטרון האינקובטור. החל את דרכו בחבורת ויקטור ג'קסון (לשעבר N.O.D), שהוציאה אלבום ועוד שני EP, יחד גם ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) ופדרו גראס (עמית אולמן). מפיק מוזיקלי שהפיק לאמנים רבים וטובים כמו נצ'י נצ' (רביד פלוטניק), ג'ימבו ג'יי, עמית אולמן, מיכל לוטן, אקו, אבבה, אדם בן עזרא, יואל שמש ועוד. הוציא אלבום בכורה בשם "שירים" בשנה זו ובנוסף גם EP בעל 4 שירים, שיצא ממש לאחרונה.

אז קודם כל רציתי לשאול אותך מה שלומך ואיך אתה בימים אלו?

לא רע. זו לא תקופה קלה לאף אחד אבל אני בסדר.

מסתדר בניו יורק?

כן, יחסית לארץ יש כאן יותר וודאות, ולמרות שדברים הולכים לאט, עושה הרושם שהם משתפרים. אנחנו לא בסגר ואפשר לשבת בחוץ ולאכול במסעדות או לטייל, וכמובן שנזהרים.

האם התקופה הזו משפיעה על היצירה שלך?

עברתי שלבים בתקופת הקורונה, ובהתחלה הלכתי קצת לאיבוד. אבל דווקא נוצרה יצירתיות מתוך המצב עצמו, כמו האלבום המלא האחרון שהוצאתי, "שירים", שהעבודה עליו התחילה לפני הקורונה אבל הוא יצא בחודשים הראשונים של הסגר הראשון. תוך כדי סיום האלבום הזה, נוצר זמן למחשבה בבית ובאולפן שהוא למעשה אצלי בבית, וכך נוצר מצב ששלושה חודשים לאחר מכן, יצא הEP שלי. אני כן מרגיש שאני צריך למצוא את היצירתיות מחדש עכשיו, כי יש עליות ומורדות, מידי פעם היצירתיות מגיעה ואז הולכת ומגיעה שוב. ההופעות והקשר עם האנשים חסר. עשיתי הופעה בחצר בחוץ בשבוע שעבר אחרי שלא היו הופעות מחודש מרץ. זה גם חלק משמעותי ממני, בעיקר התקשורת עם האנשים שהופעה מייצרת.

נלך קצת אחורה ברשותך, מתי התחלת לעסוק במוזיקה?

התחלתי לעסוק במוזיקה ברמה הראשונית, בכתה ו'. אני וג'ימבו ג'יי היינו ביחד ביסודי והיינו מקליטים בקסטות כל מיני דברים. לקראת גיל 13 התחלתי קצת לשחק בגיטרה ובאורגנית מאחי ומחברים. יחד עם זאת, גם הפקה עניינה אותי, למרות שעוד לא ידעתי שזה נקרא כך. כבר בכתה ז' הקלטתי בצורה פרימיטיבית על קסטות כל מיני עריכות למיניהן ועיבודים, שהמטרה שלהן היא למעשה לספק תמונה שלמה ליצירה. מאוד אהבתי היפ הופ וסוג המוזיקה הזה עניין אותי מאוד, ועם הזמן, האנשים שגדלתי איתם בעיר רחובות התחילו לעשות ראפ, ומשם זה התגלגל. עמית אולמן (פדרו גראס) היה איתי בשכבה בחטיבת הביניים, התחיל לעשות ראפ ולאחר מכן גם ג'ימבו ג'יי הצטרף, ואז התחלנו לעשות פשוט כיף ביחד.

מה השפיע עליך מבחינה מוזיקלית?

המון דברים – היפ הופ, מוזיקה של סוף שנות ה90 ותחילת ה2000 ברדיו. הייתי קונה תקליטים של Bad Boy, שמעתי הרבה "עסק שחור" ואת התכנית של מומי לוי ב88 FM ששידרו היפ הופ, מוזיקת סול, R&B וכדומה. במקביל קניתי תקליטים לפטיפון בבית, למשל סטיבי וונדר, ואהבתי גם רוק, ישראלי ולא ישראלי, מוניקה סקס למשל, פנטרה. כמובן שגם מתי כספי ושלמה גרוניך שתפסו אותי בגיל צעיר מבחינה מוזיקלית – למעשה ספקטרום רחב למדי. במקביל למדתי מאנשים ומחברים על כלי נגינה שונים וקצת אספתי ידע בנושא.

האם זה יצק את מה שהתגלגל אחר כך לויקטור ג'קסון?

אפשר לומר. היינו חבר'ה יצירתיים ומוכשרים, בויקטור ג'קסון וגם לא בויקטור ג'קסון. התחלנו לעשות תיאטרון ומוזיקה. אני נמשכתי להפקת המוזיקה, ג'ימבו ג'יי ועמית עסקו יותר בכתיבה. לקראת סוף התיכון המשכנו לפתח את השטויות ודברים שכתבנו, עד שלקראת סוף הצבא התחלנו להקליט את הדברים האלו. זה היה אצלי בבית ומשם זה הלך והתגלגל – יצרנו מוזיקה.

וזה הוביל ליצירת מחזות הראפ העבריים "העיר הזאת" ו"תיכון מגשימים"?

הגלגול הראשון של העיר הזאת התחיל קצת אחרי הצבא. עמית כתב את הסצנה הראשונה שהיא כמעט זהה למה שיש היום בהצגה. אז ג'ימבו ג'יי הצטרף ונוספו עוד סצנות. היינו עושים קטעים בהופעות, כמו סיפור בהמשכים יחד עם מוזיקה, עד שזה נהפך להיות פרויקט, ועמית לקח את זה צעד אחד קדימה. הוא למד בבית הספר למשחק, וכך התחבר לתיאטרון האינקובטור שלקח את זה משם. תהליך הכתיבה עצמו היה ארוך עד לתוצר הסופי – גם המוזיקה, גם העמדת ההצגה עצמה בפועל. העבודה על "תיכון מגשימים" הגיעה לאחר מכן ודומה מבחינת מהות העבודה על יצירה חדשה.

המוזיקה לשתי ההצגות היא מוזיקה שאתה יצרת?

התהליך היה משותף. לרוב עמית וג'ים כתבו ואני הוספתי נגינה מסוימת. האם המנגינה יושבת על הביט הנכון, על הצבע הנכון לסצנה, מה המוטיבים המוזיקליים שמתאימים: כל אלו זה דברים שצריך לקחת בחשבון. חלק מהלחנים הכנסתי לקונטקסט הנכון, הבנתי מה השפה המוזיקלית של ההצגה בעצם, מינימליסטי למשל כמו שיש ב"העיר הזאת". סיפור נחמד הוא הסיפור עם התופים בהצגה, שזה קונספט שהתגבש במהלך העבודה עליה – עבדתי בחקלאות והיו שם פחים ירוקים, תופפתי עליהם עם קלחי תירס, הסאונד שנוצר היה מעניין, אז לקחתי אותו להצגה. בתיכון מגשימים המוזיקה יותר מאסיבית, רוקיסטית, מושפעת מסרטי נעורים שגדלנו עליהם בתקופתי, ולכן רועשת יותר ו"גדולה יותר". בסוף התהליך זהה – מה המוטיבים המוזיקליים לאורך כל הצגה.

למדת מוזיקה בצורה מסודרת?

לא, לא למדתי אצל מורים, אבל הייתי באנסמבלים של חברים שהיו במגמת מוזיקה, כאשר היה מורה שהכווין אותנו באנסמבל ומשם למדתי. אני למעשה לומד כל הזמן, בעיקר מאנשים שאני נתקל בהם. היום יוטיוב הוא מורה נהדר, ואנשים שפוגשים בדרך תמיד מוסיפים לך משהו, ידע מסוים במוזיקה. אני מסתכל על זה בצורה כזו שכל אחד והדרך שהוא עובר – אני לצורך העניין, מסתכל, מקשיב ולומד בעצמי, רואה מה לקחת הלאה. הרגשתי שאני מתקדם, גם אם זו בדרך המוזרה שלי. עד היום למשל אני לא קורא תווים, כשניסיתי ללמוד ראיתי שזה לא תפס אותי מספיק. אני פועל מתוך כיף והתלהבות במוזיקה.

מתי נוצרה המחשבה ששירים שלך יכולים להיות בעתיד בחלק שהוא שלך? שהוא לא ויקטור ג'קסון למשל, אלא משהו נטו שלך?

בשלב כלשהו, התחלתי לעשות הופעות של עצמי עם קאברים שאני אוהב. במשך שנים הופעתי כך, ותמיד היה לי את מופע הסולו הפרטי שלי. עם הזמן ויחסית בשלב מאוחר, התחלתי לכתוב שירים. בשבילי זה מאתגר, כי אמנם מגיל קטן כתבתי, אבל בשלב מסוים נשאבתי לתחום ההפקה. בשלב מאוחר יותר חזרתי לכתיבה, ניסיתי לכתוב באנגלית ואז בעברית, הופעתי עם להקה שהתלהבה מהשירים שלי ותמכה בי. ולאט לאט נוצרו עוד שירים שאינם קאברים. היה לי ברור שאני חייב להקליט את השירים שהם "הקטע שלי". בניו יורק אמרתי לעצמי שאני מקליט את השירים האלו לכדי אלבום וכך הוא נוצר. אני כאן בניו יורק כבר 3 שנים.

מה הולך יותר בקלות ביצירה? הלחנה או כתיבת טקסט?

בשבילי הלחנה הולכת יותר בקלות מטקסט. למרות שהקורונה יצרה זמן שבו יכולתי לשבת ולכתוב טקסט, דבר שאני לא עושה לרוב ושדורש ממני הרבה כוחות נפש.

שמתי לב שיש לך צורת עבודה ייחודית – אתה מפיק, מעבד, מנגן בכל הכלים, מחבר את כל הערוצים ביחד, הכל בעצמך. זו שיטת העבודה שלך? כך אתה רגיל?

זה משתנה מפרויקט לפרויקט. באלבום "שירים" זו הייתה הדרך וזה היה מכוון. כי כך התחלתי להפיק מוזיקה כשהייתי צעיר יותר: הייתי נסגר בחדר ומקליט מוזיקה בכל מיני צורות על כל מיני כלים – זה מה שהתחשק לי לעשות באלבום. אבל אני כן מאמין בחיבור שמוזיקה עושה בין אנשים שונים ולאו דווקא עבודה שהיא סוליסטית יותר. יש פרויקטים שהפקתי ושם צורת העבודה שונה מאוד, כי שם אני אומר את דעתי אבל לא מנגן בהכרח על כלי נגינה כלשהו. הכל תלוי נסיבות ופרויקט. אני בטוח שזה ישתנה כדי להוציא משהו אחר מפרויקט ספציפי אחר, כל פרויקט שיכול לבוא בהמשך.

שיטת העבודה הזו יצרה את מה שאתה מכנה "סולו משולש"?

כן, אבל קשה להגיד שזה נוצר מנגינה נפרדת על כל כלי נגינה. זה הכל ביחד ואני מנסה להוציא את המקסימום מכל כלי נגינה. למשל במשולש זה מעניין, כי פתאום חשבתי ש-למה לא לעשות סולו על הכלי הזה. כלומר, בנוסף לעניין המצחיק, יש כאן רעיון שאומר שלכל כלי נגינה יש ערך, גם למשולש שכולם צוחקים עליו, רק כי בקונצרט מישהו נותן "טינג" על משולש וזה הכל. זה יכול להיות לא רק משולש, אלא על כל כלי שנמצא סביבי ויכול לייצר לי סאונד כלשהו, כמו ארונות, מפתחות, מה שנמצא בסביבה. זה מכניס חיוּת וכיף ליצירה. זה יכול להלהיב באותה מידה כמו סולו גיטרה. בהקשר זה, היה לי קטע מצחיק ביוטיוב, שערוץ כלשהו עשה סרטון של כינור לעומת משולש, ובכל קטגוריה שהם בחנו כמו ויברטו או סולו, המשולש נכשל. צילמתי סרטון תגובה שנותן מענה למשולש באמת, כי לכל קטגוריה שהם בחנו, הייתה לי תשובה. זה מצחיק ומטופש אבל לסרטון התגובה שלי יש כבר כמה עשרות אלפי צפיות. TwoSetViolin זה שם הערוץ, חפשו Violin vs Triangle.

סולו משולש. צילום: אביחי לוי

נעבור קצת לעולם ההפקה, איך הבנת שאתה מפיק?

הרעיון היה שרציתי לשמוע שיר גמור, ובויקטור ג'קסון נהפכתי למפיק כי זה עניין אותי. בתחילת הדרך הפקתי פרויקטים שונים של ויקטור ג'קסון, וראיתי שיש לי עניין רב בנושא. יש לי סיפור אפילו בהקשר זה – מישהו פנה אלי כדי להזמין אותי לאודישן לאיזה מופע וכשאמרתי לו שאני מפיק, שאל אותי 'את מי אני מפיק', אז עניתי שאת הלהקה שלי שגם תוציא מחזמר ראפ בקרוב. הוא צחק בתגובה...בסגנון של "עושה מוזיקה עם החב'רה שלך בעצם", זה היה הסאב טקסט של מה שאמר לי בקול. אבל אני חשבתי שכן, אני מפיק, גם אם זה לחברים, וזה עורר בי את הצורך להוכיח קצת יותר. אבל אני הגדרתי את עצמי כמפיק כי זה מה שעשיתי מהבחינה הכי פשוטה של המילה. הפעם הראשונה שממש הפקתי למישהו אחר, היה להדרה לוין ארדי. הפקתי לאלבום שלה מספר שירים וזה היה מאוד מגניב. הייתה לה ערימה של שירים ובחרתי מתוכם, והם מופיעים באלבום שלה Rage against the eclipse. במקביל התחלתי לעבוד גם עם רביד פלוטניק, מיכל לוטן ועוד, והפקתי להם פרויקטים מוזיקליים שונים, שגם השפיעו עלי ולימדו אותי עוד. רביד פלוטניק התארח במופע אלתורים שארגנתי בזמנו, התלהב ממה שקרה שם והציע לי לעבוד איתו על האלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה" – ושם התפקיד שלי היה לעזור לכל השירים להיכנס קונספט של אלבום שלם. עבודות הפקה הן שונות – מיכל לוטן, אבבה, רביד פלוטניק, יואל שמש – בכולם זה שונה אבל הדומה הוא שעולה הרגש והאנרגיה במוזיקה מכוונים את עבודת ההפקה שלי.

כבר אמרנו שיצאו שני אלבומים שכתבת – "שירים" ומיני אלבום שנקרא "כשכל זה ייגמר" - וזמינים בכל פלטפורמות ההאזנה המוכרות. לגבי האלבומים הללו, יש שירים שלא נכנסו אליהם בסוף? או לחילופין שירים שדווקא נכנסו ברגע האחרון?

כן, למשל ב"שירים" השיר "על מה הם שרים" נכנס בסוף והחליף שיר אחר, כי הסתדר לי יותר לאלבום. גם נכתב לקראת סוף העבודה על האלבום. יש לי כל מיני התחלות של דברים שלא התפתחו לשיר סופי ולכן נשארו בסוף בחוץ. גם בEP יש ארבעה שירים שקיבלו צורה ובסוף נכנסו. אין לי המון שירים שנשארו בחוץ למעשה.

נחזור רגע לנגינה על כלים – אני זוכר מההופעה האחרונה שהייתה בבארבי, בנובמבר 2019, שביקשת שיביאו כלי מטבח, וגם ניגנת על השיניים במהלך ההופעה והקלטת את זה בלופר. האם אתה מחפש צלילים מעניינים שאפשר להפיק מכל דבר?

לנושא כלי המטבח יש שני צדדים למשל: שאפשר לייצר מוזיקה על כלים שאינם בהכרח כלים מוזיקליים, כמו מחבת או פינג'אן. והצד השני של זה הוא עירוב של הקהל ביצירה. זה היה סוד ביני לבין כמה עשרות אנשים בקהל, נתתי להם תפקיד בהופעה בשיר מסוים, להוציא החוצה את כלי המטבח ולנגן עליהם. זה יוצר בסופו של דבר אפקט יפה וגם מערב את הקהל ונותן תחושת "ביחד" ליצירה מוזיקלית. אני אוהב לשמוע איך דברים מפיקים צלילים. למשל החזרתי מודם לחברת האינטרנט והתחלתי בדרך לתופף על הקופסה – לא זרקתי אותה בסוף כי אולי היא יכולה להפיק צליל מגניב שניתן להשתמש בו מתישהו. באלבום למשל יש צליל של "דינג" שחוזר בהרבה מהשירים, וזה למעשה הטוסטר שלי שהפיק את הצליל הזה בזמן שעבדתי – זה היה נשמע לי טוב, אז הקלטתי אותו והכנסתי לשירים מסוימים באלבום. המסר הוא שהכל זה מוזיקה, זה לא כלי נגינה ספציפי. מנסים ובסוף יכול לצאת מזה משהו כיפי.

אמרת קודם לכן שניסית ליצור באנגלית. אתה אוהב יותר ליצור באנגלית או בעברית?

תראה, אני אוהב לשיר באנגלית, במיוחד כאן בהופעות בניו יורק. אבל הכתיבה הרגישה לי אותנטית יותר בעברית. אולי זה ישתנה בנקודות זמן אחרות ושונות, כרגע זה מוציא ממני יותר כנות לפי דעתי.

שיתופי פעולה עם אמנים ישראלים או לא ישראלים, אתה חושב על אנשים ספציפיים שבא לך לעבוד איתם?

לא באופן ספציפי. מן הסתם הייתי שמח לשתף פעולה עם המון אנשים, אבל אני זורם לפי שיתוף הפעולה שיבוא. מה שיגיע יגיע. לפני שנתיים למשל לא חשבתי שאפיק לאדם בן עזרא למשל, אלבום. הוא נגן קונטרבס בעל שם עולמי ומנגן במקביל בהמון כלי נגינה נוספים. אז העבודה אתו והבקשה שלו שאפיק לו אלבום, הייתה חוויה בפני עצמה והוציאה אותי מאזור הנוחות שאני רגיל אליו. בצורה זו נוצר האלבום שלו Hide and Seek.

בשיתוף פעולה כזה, איך אתה למשל מצליח לעבוד מרחוק כאשר אתה יושב בניו יורק ואמן יושב בישראל?

זה מאתגר ושונה, וכל פעם הפתרון הוא אחר. יש מקרים שנסעתי לארץ וחזרתי לניו יורק עם ההקלטות. למשל עם יואל שמש זה נעשה כך. אני שולח חומרים חזרה ואז נהיה פינג פונג כזה עם האמן. לאלבום האחרון של ג'ימבו עבדתי עם רועי דורון שמנגן גם איתי וגם עם ג'ים בלהקות שלנו, ונוצר פינג פונג כזה, כאשר בכל פעם כל אחד מהצדדים שולח את החומרים שלו. עם אבבה היה תהליך דומה אך מאתגר אפילו יותר, כי העבודה נעשתה יותר לפי אינטואיציה ולא ידעתי איך אבבה תקבל הפקות לשירים שלה שמגיעות אליה במייל מבלי שהיא יודעת מה היא תקבל, ומה יהיה צריך לשנות, למחוק וכדומה. לפעמים הייתי צריך להתחיל שוב מאפס. אין ספק שעבודה מרחוק היא לא אידיאלית אבל היא מעניינת.

האם יש כיוון לחומרים בעתיד?

יצאו לי לא מעט חומרים עכשיו, עם שני האלבומים, ולכן נותן להם את המקום שלהם, ובינתיים לוקח חלק בחומרים של אחרים שייצאו בהמשך. כמובן שהתכנון הרגיל מן הסתם היה להגיע לסיבוב הופעות בארץ, אבל לא ברור מה הצפי של הדברים ולכן הוא כרגע בהמתנה. מקווה שיהיו עדכונים בקרוב. כי בעצם ההופעה האחרונה שלי בארץ הייתה בדצמבר במצפה רמון. זה היה סיבוב הופעות ממש כיף, אז אנחנו מחכים בסבלנות לראות מה יהיה והאם ההופעות יחזרו למתכונת כלשהי.

לסיום, השאלה המתבקשת: איך נוצר השם "איציק פצצתי"?

למען האמת עמית אולמן נתן לי אותו. הושפענו מ"משפחת תאקט" ומעולם ההיפ הופ והראפ הזה, ומשם זה הגיע, כמעין פרפרזה מצחיקה.

הגענו לסוף הריאיון,

איציק פצצתי, אני רוצה מאוד להודות לך, היה ראיון מעניין מאוד ומרתק.

בתקווה להיפגש בהופעות פיזיות בקרוב ולא רק בזום.

תודה רבה ושתהיה לך שנה של המשך עשייה מוזיקלית מעניינת ומגוונת.

קישור לבנדקאמפ - אפשר לקנות את האלבומים וגם מרצ'נדייז שווים!